מייל: 9743095@gmail.comשידוך של מקח טעות
סיפור החיים שלי - מלא וגדוש ברצף של ניסים. רבים מהם בתחום הכלכלי.
אני תולה זאת בסייעתא דשמיא המיוחדת שיש ללומדי התורה ושומרי המצוות. אבל מעבר לכך, היה לי סיפור מכונן, וב"ה שעמדתי בנסיון.
כשנכנסתי לשידוכים סווגתי כ'שם החם'. למדתי באחת הישיבות המפוארות, עשיתי חיל בלימוד, כנראה שגם הייתי נחמד בין החברים, ובורא העולם חנני בחן מיוחד.
הצעות רבות הגיעו להוריי, והם כמעט קרסו מרוב הטלפונים לשדכנים הרבים. ההצעות היו מפתות בכל המישורים, אבל בדגש על המישור הכספי.
אחת ההצעות שקסמה במיוחד להורי, בת למשפחה אמידה, כלה נאה וחסודה.
נפגשנו פעם ראשונה, פעם שניה, הכל זרם כשורה. בפגישה השלישית, תוך כדי ששוחחנו על עניינים העומדים ברומו של עולם, התגלגלה השיחה על עסקי אביה, והיא סיפרה בכאב כמה עצוב לה לראות את אביה, הגביר הידוע, כעת שבור ורצוץ עומד למכור את ביתו-מבצרו לסגור את החובות שהסתבכו להחריד.
הייתי המום. לא שמעתי עד לרגע זה שאביה נפל כלכלית. דווקא הוריי היו משולהבים כשציינו את המעלות הרבות להיכנס לבית כזה שיש בו את השילוב המנצח. תורה וגדולה בבית אחד.
במוחי רצו המחשבות בערבוביה. האם נפלה כאן טעות. המספרים שהסתובבו סביבי היו של מאות אלפים. על גבול המליון. הוריי נתנו דגש על הסכומים שאקבל בשביל שיהיה לי את יישוב הדעת ואוכל להיות פנוי להמשיך ולהתעלות בתורה ויראה. כעת אני בפגישה שלישית עם זיווג שנראה לי מתאים והגיוני, אך ככל הנראה להורי הכלה אין פרוטה לפורטה.
כנראה שאשתי לעתיד שמה לב למתחולל בתוכי, מסתבר שלא הצלחתי להסתיר את השוק שחטפתי, והיא ברוב הגינותה ורגישותה אמרה: "אני מבינה שלא שמעתם על הנפילה הכלכלית שלנו".
תוך שהיא מוסיפה. "באמת, הוריי כל כך שמחו והתרגשו כשעניתם תשובה חיובית. שמענו עליכם דברים טובים, והיינו מופתעים לגמרי כשקיבלנו את תשובתכם החיובית. כעת אני מבינה שנפלה כאן טעות. אכן אבי שהיה עד לא מכבר מיליונר גדול הפך לעני מרוד. הקב"ה לקח לו את השכל רק לחמש דקות. במהלכם חתם על כמה טפסים שהובילו אתו מרום המעלה לבור שטרם מצאנו את תחתיתו.
אני בהחלט לא יודעת מאין יהיה לי את הכסף הנדרש לנישואיי. וודאי לא לרכישת דירה כמקובל. דבר אחד ברור לי מאוד. מהוריי לא אקח שקל בודד. גם לא ארמוז ואקרוץ עין. להיפך. אני משדרת ואוסיף להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כמה אני חזקה ונחושה בהחלטתי. כמה אני בוטחת בצור כל עולמים הזן ומפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים.
אבין לחלוטין כל החלטה שתקבל. אתה בהחלט בחור ראוי, ואין לי ספק שיהיו משפחות רבות שישמחו לתת סכומים עצומים בשביל לזכות לראות את בתם נישאת לבן תורה בעל מידות כמוך. אין לי ספק שאם היתה היכולת ביד אבי, היה רואה זכות להוציא סכום נאה מכספי חסכונותיו למען נקים יחד בית נאמן. אך זה לא המצב כעת.
אני יודעת היטב, כי כל סכום שהם יתנו, וכל מבט עגמומי שהם יראו, יהיה זה מסמר נוסף בארון הקבורה של אבי. גם כך אין לו חיים. ביתי לא יקום על חורבות בית הורי" - חתמה בנחרצות, תוך כדי בלימת פרצי בכי, ודמעה סוררת.
השיחה הוסיפה להתגלגל, אך המחשבות היו במקום אחר.
חזרתי הביתה נסער ומבולבל. חשתי שאני עומד בפני נסיון שגדול כמה מידות ממידותיי. החיים זרמו לי עד עתה על מי מנוחות. הכל לפי התוכניות. מהחיידר למצטיינים לישיבה קטנה למצויינים, משם לישיבה הגדולה הנחשקת, וכעת הצעד הפשוט וההגיוני, שידוך טוב, שווער בעל ממון, קונים דירה בירושלים, והכל ממשיך לזרום יופי.
והנה אני במלכודת. מה עושים כעת. מצד אחד הכל מושלם, האישיות הכל כך מתחשבת והוגנת, היראת שמים והחן והחסד ראויים לכל הערכה והוקרה. מה יכול להיות טוב מזה.
אבל מהצד השני - אלו לא היו התוכניות...
עומדות בפניי ברגעים אלו אפשרויות רבות עם יכולות כלכליות שונות לגמרי. דירה ורכב. תמיכה ועזרה כל החיים. אך, איך אפשר לצער בת ישראל שכל כך איכפתית ודואגת להוריה. איך ניתן לאכזב את הוריה שרק כעת חטפו מכה כל כך כואבת, והם עומדים ומצפים לישועה שתבוא.
הוריי הופתעו לחלוטין. הם באמת לא ביררו כמה ההורים מתחייבים. הם הכירו היטב את שמו של חמי כאדם אמיד, הם אפילו הכירו את אחד המחותנים הקודמים, וידעו שהדירה נקנתה בעין טובה על ידי הגביר. מרוב פשטות וטבעיות לא טרחו לוודא שהכל תקין ואין הפתעות.
הסתבר שאף השדכן לא ידע על הנפילה. היה זה סיפור טרי שעוד לא התפרסם לציבור הרחב.
אבי שיחי' ראה את המצב כ'מקח טעות'. לדבריו, צריך להתעלם מרגשות ורחמנות יתר. נפלה כאן טעות מצערת, זה לא היה בכוונה. צריך לשכוח מהסיפור ולהתקדם הלאה. לא שייך להיכנס לחובות כספיים מטורפים לרכישת דירה או להתגלגל כל החיים בשכירויות. הן 'שמעתתא בעיא צילותא'.
אמי תחי', שהכירה מעט את הבחורה ומשפחתה, והיתה יותר נלהבת מהשידוך, עמדה קצת להגנתי. ניסתה לחשוב על רעיונות מחוץ לקופסא, שנדחו כולם על הסף על ידי אבי.
לא נרדמתי כל הלילה. היה זה 'ליל ששי' העירני ביותר שעבר עלי. רגע אחד הייתי גיבור ונחרץ, וברגע שאחריו תוהה ומבולבל. זיעה קרה שטפה את גופי. העסק היה גדול ממני.
עם בוקר, הוריי פנו לביתו של אחד מגדולי הדור שיקבלנו בדחיפות להכרעה בשאלת הרת גורל זו. נקבע לנו הזמן צהרי יום ששי, כשעתיים קודם כניסת השבת.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי שנכנסתי לביתו הפשוט, פעם ראשונה שזכיתי לדבר אתו כדבר איש אל רעהו. רעדתי מפחד. מיד עם כניסתי שאלני בחביבות היכן אני לומד, בן כמה אני, מה לומדים בישיבה, כאילו כל הזמן שבעולם לרשותו. לאחר מכן סיפרתי אני על השתלשלות העניינים, על הטעות המצערת, על הלבטים והחששות, דיברתי ודיברתי, והוא הקשיב בשקט ושתק.
כשסיימתי להציג את כל הצדדים שהטריפו את דעתי, הרגשתי תחושה כל כך טובה. כבר כעת, לפני שאמר מילה, נרגעתי.
לאחר כמה רגעים, הושיט את ידו הצנומה, לחץ את ידי, והוסיף בחיוך 'שיהיה לך במזל טוב'. הוא לא היה צריך להוסיף מילה. ידעתי שאני סוגר את השידוך.
הוא המשיך להחזיק את ידי, הסתכל עלי, ומעיני החלו לזלוג דמעות. תחילה זה היה משהו עדין. אך ככל שהמשיך להחזיק בידי, הרגשתי כאילו זרמים עוברים בגופי, והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעודי. גופי רעד. בכיתי ללא הפוגה. והוא לא הרפה.
גם כשנרגעתי, כבר לא יכולתי לדבר. הדמעות חנקו אותי. אך אבי שיחי' שהיה גם הוא נוכח בחדר שאל את הרב זצ"ל, אבל מה יהיה עם הפרנסה, מהיכן יהיה להם כסף לקנות דירה.
המילים הקצרות שהשיב מלווים אותי בכל החיים. 'שיהיה להם בהצלחה'.
היה זה כמין הסכם לנצח, ביני ובין הרב זצ"ל, כאילו אמר לי: אתה תעשה את מה שצריך לעשות, והקב"ה יעזור לך בדרכים שונות. אני ערב לכך.
קרוב לשעה היינו בחדרו. השעה כבר סמוכה לשבת, אנו עומדים בדלת היציאה, והוא לוחש עם חיוכו הנצחי: "השבת היא מקור הברכה. תדאגו שהשבת שלהם תהיה שמחה".
לא יודע מהיכן באה תעוזתי, אמרתי לעצמי: זה לא הזמן לשדכנים והעברת מסרים. עם יציאתנו, נטלתי את הטלפון, התקשרתי לבית חמי, כשעל הקו היתה הכלה, אמרתי לה: "אני מזמין אותך לוורט שיתקיים במוצ"ש הקרוב בביתכם"...
הם לא חלמו ולא האמינו שכך ייגמר השידוך. אין מילים שיוכלו לתאר את האושר והשמחה, את השלווה והרוגע שהיו בשני הבתים. שלנו ושלהם.
כצפוי, התחלנו את החיים בשכירות זולה. חיינו על המינימום ההכרחי. פת חרבה ושלווה בה. אך בס"ד ראינו ברכה וניסים שהם ללא ספק מעבר לדרך הטבע.
הסיפור שלנו נגע ללבם של כמה מקרובינו וידידנו, ואלו העניקו לנו מתנות נאות והלוואות נוחות. רכשנו נכס בפריפריה שהתברר לנו בדיעבד שיושב על מגרש בשטח ענק, תקופה קצרה לאחר מכן החל שם פרוייקט פינוי-בינוי שהניב לנו רווחים של מאות אלפי שקלים.
רעייתי השתלבה במקום עבודה מצליח, מעבר לבונוסים גדולים אף פיתחה מוצר מעניין שאנו מקבלים עליו אחוזים נאים מכל הרווחים. ועוד ניסים רבים קטנים וגדולים.
לא אכנס לפרטים, רק אציין כי אנו עומדים כיום קרוב לעשרים שנות נישואין, יש לנו משפחה מפוארת, מנין ילדים שכל אחד מהם שווה כמה מיליוני דולרים לפחות. כולם בריאים בגופם ובנפשם. הולכים בדרך התורה והיראה. המצטיינים בבני גילם.
אנו גרים באחת הערים המרכזיות, בדירת פאר של כ-170 מ"ר בלי משכנתא. בנינו אף יחידת דיור ענקית המניבה לנו קרוב ל-5,000 ₪ כל חודש בלי שאנו עושים דבר.
וחוצמזה, יש לנו עוד נכס שקנינו לא מזמן. אנו מצפים לתשואה של קרוב ל-10% מההשקעה. אבל זה סודי. שיישאר בינינו...
האם זה לא נס? האם רק כשהשווער נותן את מה שאין לו ניתן להתעשר?
גם אבי שיחי', שתחילה היה לו מאוד קשה, כיום אומר: איזה 'טעות', לראות שידוך כזה כ'מקח טעות'.
אני מודה להקב"ה שנתן לי את הכוח לעמוד בנסיון, והרעיף עלי מחסדו.
