​​​​​​​האתגר הכלכלי המשמעותי ביותר למשפחה החרדית, זהו נישואי הילדים.
הקושי מתעצם שבעתיים בציבור הליטאי הישיבתי. והוא במלוא עוזו ותוקפו במשפחות שהתברכו בבנות. ובוודאי אלו המבקשות להינשא לבחור תלמיד חכם הלומד באחת הישיבות המפוארות.
על פי הנוהג, אבי הבת נדרש ל'התחייב' סכומים עצומים בני מאות אלפי שקלים. מספרים כמו 500-600 אל"ש, אינם נחשבים למספרים נדירים.
נדמה כי אין צורך להרחיב בקושי ובחורבן שהדבר ממיט. בתוך הלב פנימה מתגנבת מחשבה, אילו רק יכולנו להתחייב סכומים של 200-250 אל"ש, היתה זה רווחה גדולה. אך הדבר נראה כלקוח מן הדמיון. לא מעשי. רבים מתייאשים, מקבלים באהבה גזרת מרומים. ומפטירים 'אלו הם החיים'.
אבקש להציע רעיון פשוט, אך מהפכני. כמעט ללא סיכונים. כזה שיכול למשוך את החבל משני הקצוות בו זמנית.
כיום נפוץ בין הקבלנים הצעות לרכישת דירה בשיטת 20-80. משמעות הדבר, בעת

המצאתי פטנט.
הוא עדיין סודי. לא אגלה כעת את מהותו, אולי עוד יום אחד אצליח לעשות ממנו כמה פרוטות. רק אציין כי מדובר במוצר שכרוב פשטותו כך גודל גאונותו. בעתיד, כשייצרו אותו, לא יאמינו שפעם העולם היה נראה אחרת.
לא מדובר במוצר הפונה לתושבי מדינה בודדת. ודאי לא לקבוצת אוכלוסייה כזו או אחרת. המוצר הינו בעל כוח קנייה עולמי. חוצה גבולות ויבשות. כל יושבי תבל, על קרוב לעשרת מיליארד תושביו, עשויים למצוא ענין רב ברכישת המוצר.
ככל שחשבתי יותר על הפטנט, על המהפכה שאני הקטן הדר בדירה פצפונת עם משכנתא שלא נגמרת, עתיד לחולל בעולם, כך עפתי על כנפי הדמיון. לפי החישובים שערכתי, תוך נקיטת גישה הכי פסימית שהצלחתי להעלות על דעתי, הנתונים הצביעו על רווח של מאות אלפי שקלים! ועד לכדי עשרות מיליוני שקלים בשנה!!!
לא אכעס על מי שבשלב זה ירים גבה ויאמר לעצמו, נעבעך. עוד מדומיין. מה הוא חושב לעצמו. זה בסדר גמור לחשוב כך... אני במקומו, הייתי שולח לאשפוז בכפייה... אך אם יראה את קבצי האקסל המורכבים שהפקתי, את עשרות המאמרים והמחקרים שניתחתי, יבין שגם אם ראשי בשמים, עדיין רגליי נטועות עמוק בארץ.
​​​​​​​

נולדתי בירושלים. למדתי בירושלים. התחתנתי בירושלים. חיתנתי את ילדי בירושלים. אני דור שביעי למשפחה ירושלמית שורשית. מכיר כל סמטה בירושלים. בקיצור 'ירושלמי גאה' מכל הסיבות שבעולם...
אבל כיום אני גר בעיר הקודש - צפת. ליבי בבירה, אך גופי נחת על קרקע המציאות.
אספר מעט על עצמי.
לא מכבר חגגנו 40 שנות נישואין. זכינו לחתן שבעה מתוך עשרה מתנות שקיבלנו. ניתן לומר ששלושת ילדיי האחרונים גם הם כעת בשידוכים.
בעבר, כשהייתי צעיר ונמרץ, בתחילת החיים, הסתכלתי על האנשים בני גילי הנוכחי ככאלו שהחלו כבר את הספירה לאחור... אך כיום, ממרום שנותיי, אני חש שרק כעת עברתי את המחצית... דרך ארוכה לפני.
ניתן לומר שלאורך 25 השנים הראשונות לנישואיי לא ידענו הלוואה מהי. ההכנסות היו נאות, אני כמגיד-שיעור בישיבה, רעייתי שכירה במשרד מבוסס, חיינו ברמת חיים נמוכה יחסית, שמחים בחלקנו. תודה לבורא העולם.
גם כשזכינו לחתן את בננו בכורנו, ואף את זה שאחריו, לא נזקקנו להלוואות. היו לנו לא מעט חסכונות. פתחנו קרן השתלמות. ההורים עזרו ככל שיכלו. עוד כמה ניסים גלויים ונס

היה זה באחד מימי ששי הקצרים והלוהטים, בעיצומם של חודשי הקיץ.
בעודי צועד בכבדות בדרך לביתי, בידיי שקיות תפוחות וכבדות, גדושות מגוון מוצרים ושלל מאכלים ערבים העתידים לעלות על שולחני, לענג את השבת הקרובה. כולי מזיע, מותש ויגע.
והנה, עוצר לידי רכב מהודר, האיש היושב ליד הנהג פותח את חלון רכבו, ושואל במבט אבהי מלא רוך וחיבה -  "לאן כבודו צריך? אנחנו בכל מקרה בדרך. בא, תעלה בשמחה".
חיוך נמרח על לחיי. 'איזה חסד' - חשבתי בלבי, ממש 'עולם חסד יבנה'. כך לשים לב ליהודי שנגרר לאטו, לחשוב על השני, לפתוח את הלב. לפתוח את הדלת. מי כעמך ישראל.
מהר מאוד מצאתי את עצמי שוקע בתוך כורסת מנהלים יוקרתית עשויה עור שחור משובח, על פניי נושבת רוח קרירה ממזגן שהוגבר עד למקסימום במיוחד בעבורי, וברקע מתנגנים להם שירי שבת ממערכת מולטימדיה סטריאו איכותית.
מתוך אנחת רווחה מלמלתי כמה מילות תודה, "יישר כח גדול. כל הכבוד. זה ממש חסד".
אך האיש המארח, אשר די במבט חטוף להבין שמדובר בעשיר גדול, נראה כאחד הגבירים הצעירים, לבוש בקפידה, זקנו מסודר להפליא, מפטיר בחיוך מהול בקורטוב של עדינות -

זכיתי להיות עורך תורני בכיר. בורא העולם חנן אותי במתנת חינם, כישרון ייחודי לסכם ולהנגיש בצורה בהירה סוגיות מורכבות וסבוכות. ואני חש שליחות להשתמש בו לתועלת עם ישראל.
לא רבים מכירים אותי אישית, אך שמי מתנוסס לתפארה בהרבה מיצירות הפאר התורניים שנערכו בשנים האחרונות.
המעסיקים שלי, גם הם מעריכים את עבודתי, ומשתדלים לתגמל אותי כראוי. השכר שאני מקבל בתעריף נאה ומכובד, נקבע לפי הספק בפועל ולא לפי שעות עבודה, כך שככל שאני עובד מהר יותר, כך אני מרוויח יותר.
לפי מה שאני מבין, הייתי אמור להימנות על המשפחות המבוססות בישראל. ודאי לא על הקטגוריה של מגלגלי החובות. בייחוד שגם רעייתי משתכרת סכום נחמד כשכירה במשרד אדריכלות. מה צריך יותר מזה בכדי לפרנס משפחה. אך המציאות טפחה על פני. אני בעל חוב של מאות אלפי שקלים.
החובות החלו כבר לפני כעשר שנים עת שיפצנו את ביתנו. יתכן וקצת גלשנו. היינו צעירים וכנראה שהתבלבלנו. השיפוץ שהיה אמור להיות נקודתי, התרחב בשיטת ה'אם כבר'... אבל חובות אלו עוד היו בגדר דבר הנסבל.

באחד ממסעותיו לרגלי עסקיו, הזדמן הברון רוטשילד לעיירה קטנה, נכנס לבית המדרש המקומי להתפלל תפילת שחרית.
התיישב באחת הפינות, התעטף בטליתו, הניח תפילין, והחל באמירת פרקי תהילים עד יגיעו מחוגי השעון לשעה שש ומחצה, זמן התחלת התפילה כמצויין בלוח המודעות הקבוע בכניסה.
כאשר מחוגי השעון סימנו שהגיעה השעה, פתח את סידור התפילה, החל באמירת ברכות השחר, ופסוקי דזמרה, מתוך הנחה פשוטה שבעוד רגעים ספורים יגש החזן לעמוד ותחל התפילה.
אך לא. החזן לא ניגש. התפילה טרם החלה.
מחשבה חלפה לו בראשו, שמא השתבש לו משהו בשעונו. אפשר ונגמרה לו הסוללה. בדיקה מהירה גלתה שהכל כשורה. מה אם כן גורם לעיכוב בתפילה?
חלפו דקות נוספות. הציבור כבר מלא את ההיכל, אפילו הרב ישב על מקומו, כולם יושבים וממתינים בלי כל סיבה. תמה הוא בלבו. האם לא חבל על הזמן, מה ההגיון? אין ספק, יש כאן משהו נסתר. ככל שחלפו הדקות, כך סקרנותו גברה והלכה, אך מאחר וכבר היה באמצע אמירת המזמורים לא היה יכול לשאול לפשר הדבר, החליט להמתין בדריכות ולראות כיצד יפול דבר.

אחד המקצועות היותר מבורכים זהו 'יעוץ עיסקי'.
משפחה מחזיקה עסק, מנסים להתפרנס ברווחה, אך הרווחים לא משהו. לעיתים אף סופגים הפסדים.
נכנס יועץ מקצועי לעסק, לומד את המספרים הקטנים, מחשב את הרווח האמיתי. מצביע על הכשלים, מעניק כלי שיווק. ניהול זמן. אומנות המכירה. בונה תזרים מזומנים, מפריד בין הוצאות העסק להוצאות המשפחה. בודק מלאי, רווח והפסד, מציע רעיונות לייעול, מגבש אסטרטגיית פרסום אפקטיבית וזולה, מתמחר נכון את המוצרים, מתמקח עם הספקים. מגיע להסדר תשלומים, מקטין את עלויות האשראי, מכוון לתכנון מס והחזר מקסימאלי ממע"מ, ועוד שלל כלים ו'טיפים' שבכוחם להציל את העסק מפשיטת רגל, להעלות את הרווחיות, ובכך לעזור למשפחה לעמוד על רגליה ולהתפרנס בכבוד מעסק מניב הבנוי ומנוהל כהלכה.
על פי רוב, לאחר שיבוצעו השינויים, כלל צעדי ההתייעלות יכנסו לתוקפם, תעלה רווחיות העסק ב-5%. יתכן אף ב-10%, במקרים חריגים אולי גם קצת יותר. אם יתמידו ויקפידו במשך זמן רב על כל הכללים והעצות הנכונות, עם הזמן יעלו הרווחים ויגיעו אף ל-20% אולי גם ל-30%. לא הרבה מעבר לכך. לשינוי שכזה יש השפעה דרמטית על עתיד העסק 
​​​​​​​

סיפור החיים שלי - מלא וגדוש ברצף של ניסים. רבים מהם בתחום הכלכלי.
אני תולה זאת בסייעתא דשמיא המיוחדת שיש ללומדי התורה ושומרי המצוות. אבל מעבר לכך, היה לי סיפור מכונן, וב"ה שעמדתי בנסיון.
כשנכנסתי לשידוכים סווגתי כ'שם החם'. למדתי באחת הישיבות המפוארות, עשיתי חיל בלימוד, כנראה שגם הייתי נחמד בין החברים, ובורא העולם חנני בחן מיוחד.
הצעות רבות הגיעו להוריי, והם כמעט קרסו מרוב הטלפונים לשדכנים הרבים. ההצעות היו מפתות בכל המישורים, אבל בדגש על המישור הכספי.
אחת ההצעות שקסמה במיוחד להורי, בת למשפחה אמידה, כלה נאה וחסודה.
נפגשנו פעם ראשונה, פעם שניה, הכל זרם כשורה. בפגישה השלישית, תוך כדי ששוחחנו על עניינים העומדים ברומו של עולם, התגלגלה השיחה על עסקי אביה, והיא סיפרה בכאב כמה עצוב לה לראות את אביה, הגביר הידוע, כעת שבור ורצוץ עומד למכור את ביתו-מבצרו לסגור את החובות שהסתבכו להחריד.
הייתי המום. לא שמעתי עד לרגע זה שאביה נפל כלכלית. דווקא הוריי היו משולהבים כשציינו את המעלות הרבות להיכנס לבית כזה שיש בו את השילוב המנצח. תורה וגדולה בבית אחד.

היכן אתם עורכים את הקניות של מוצרי המזון והחד-פעמי?
יתכן ברשת חנויות שעושה הרבה חסדים. אפשר במקבילה עם הקונים המאושרים. שמא בחנויות עם המחירים המצחיקים. אולי במכירה השכונתית, או במכולת השכונתית.
אך ישנם שעורכים את קניותיהם - אצל ההורים. בעיקר זוגות צעירים.
עם סיום האירוח הנפלא בשבת הנופש בבית ההורים, לאחר שהתענגו ארבע סעודות ברבורים ושליו ודגים כמיטב המסורת, כשעומדים כך מוכנים ליציאה, פתאום נזכרים ש'בדיוק' נגמר החלב.
האמא - 'אידישע מאמע', מגיבה תיכף ומיד: 'מה השאלה בכלל. יש לנו חלב בשפע. קחו לכם בשמחה שקית חלב, שיהיה לכם לקפה של הבוקר'.
כשעומדים ליד המקרר הפתוח, עם שקית קניות גדולה ביד, על הדרך, בנוסף לשקית החלב, לוקחים גם שתי יוגורט, קופסת גבינה קטנה, כמה מלפפונים ועגבניות, שתי גזרים וכמה ביצים. שיהיה בשביל ארוחת הבוקר.
אבל מה נעשה עם ארוחת הצהריים? אין בעיה. נשארו מליל שבת כמה עופות, גם שניצלים וקציצות. נארוז יפה וקחו לכם.

לפני שאתחיל את סיפורי, מרגיש לי שאני חייב להקדים כמה מילים על עצמי והתנהלותי הפיננסית.
אם תבדקו את חשבון הבנק שלי, תגלו, שמעולם, אבל מעולם, לא הייתי במינוס. מובן שמעולם גם לא חזרו לי צ'קים וחיובי הו"ק מכל סוג שהוא. סך ההכנסות החודשיות והשנתיות ידועות לי, ובהתאם לכך אנו מתאימים את ההוצאות המשפחתיות. חיים ומאושרים עם ניהול תקציב המשפחה. לא חסר לנו דבר.
יתירה מזאת, בחשבון הבנק מתגלגלים ומתנהלים אך ורק הכספים האמיתיים של משפחתנו. לא אחת ביקשו ממני חברים 'טובות', שיכניסו לי כמה צ'קים לחשבון ואתן להם כסף במזומן, אף הציעו עמלה של כמה אחוזים על השרות, וב"ה לא עשיתי כן, ובעז"ה לא אעשה כך אף פעם.
אחרי כל ההקדמה הזו, יובן עוד יותר עד כמה צריך להיזהר בעידן של היום בניהול חשבון הבנק.
היתה לי שותפות בדירה - מה שנקרא 'טאבו משותף'. את החלק שלי שעמד על רבע משווי הדירה רכשתי מהכספים שנתנו לי ההורים עם נישואיי לשם רכישת דירה.